תובנה: לפעמים הרצון של החברות הגדולות להגן על פרטיותנו דווקא פוגעת בנו, למרות שהכוונה הייתה טובה. אז חוויית משתמש שמעצימה אותנו? לא תמיד, לפעמים זה בא כחרב פיפיות!
פעם רק המעטים בקרב ה-Power users שבינינו יכלו להנות מכל העולמות – גם להתקין כל אפליקציה שרק נרצה וגם לשמור על פרטיות מבלי לתת לה לאסוף עלינו כלום.
לדוגמא בימים שהייתי ‘פורץ’ את המכשיר שלי, הדבר הראשון שהייתי מתקין לאחר פריצת המכשיר היה מנהל הרשאות (שבזמנו לא היה מובנה באנדרואיד), ולכן יכלנו לשאוב את כל המידע מהאפליקציה לתועלתנו מבלי לתת לה לשאוב מידע פרטי מהמכשיר שלנו. כך יכלנו להשתמש באפליקציות כאוות נפשנו מבלי שהיה לה מושג איזו הרשאה חסמנו לה ואיזו לא. במקרה הכי גרוע האפליקציה הייתה קורסת והיינו מבינים שזה בגלל הרשאה X או Y והיינו מחזירים אותה.
אבל אז באה גוגל עם רצון טוב (ובאיחור אופנתי של 7 שנים) והטמיעה מנהל הרשאות בסיסי במערכת. אבל אליה וקוץ בה – מנהל ההרשאות כולל הפעם API למפתחים כך שהאפליקציה יכולה לסרב ולמחות למקרה שלא קיבלה הרשאה מסוימת ולא לעלות כלל. הינה לדוגמא NokNok שפעם עבדה, התקנתי אותה כיום ובלי הרשאות (קצת קריפיות) היא מסרבת לעלות! כמובן שמחקתי אותה…
It’s my way, or the high way, punk! ????
* בונוס להאקרים ולמי שכן פורץ מכשירים בימנו, כמובן שעדיין אפשר להערים על אפליקציות כאלה, יש את Xprivacy שמאפשרת להזין לאפליקציות Fake Data עליכם, כולל מיקום מזויף ואפילו IMEI פקטיבי. ????
Leave a Reply